ספשיסיזם

אנונימוס

מה זה ספישיסיזם? בעולם שבו מין אחד, המין האנושי, שולט בחיות ממינים אחרים ופוגע בהן בשיטתיות, ספישיסיזם היא אידיאולוגיה של כוח, זלזול, עיוורון מוסרי, אפליה לרעה – והרבה מעבר לכך. אריאל צבל משרטט מאפיינים כלליים של המושג ומצביע על מורכבותו.

ספשיסיסט בהתהוות

ספישיסיסט בהתהוות: היחס לחיות ממינים אחרים בתור חתיכת בשר מוטבע בנו כמעט מלידה.

מושג חדש, סיפור ישן

ריצ'רד ריידר

"ספישיסיזם" (speciesism) הוא אחד מן המושגים המרכזיים בהגות על יחסם של בני-אדם כלפי חיות ממינים אחרים. המושג לקוח מן המילה species (מין ביולוגי) בתבנית של המושגים "גזענות" (racism)
וסקסיזם (sexism, מיננות).* את המושג טבע ב-1970 פעיל להגנה על בעלי-חיים, הפסיכולוג ריצ'רד ריידר (בתמונה), בעלון שהפיץ. המושג זכה לפרסום נרחב בספרו של פיטר סינגר, "שחרור בעלי-החיים" (1975), ומאז חדר "ספישיסיזם" לאנציקלופדיות ולמילונים, אם כי הוא עדיין לא מצוי בשימוש נרחב. המושג החדש חופף במידה מסוימת למושג הוותיק "אנתרופוצנטריזם", אך לא זהה לו: "אנתרופוצנטריזם" מתמקד במפורש בהצבת המין האנושי במרכז העולם, ומשמש פחות בהקשר מוסרי-חברתי ויותר בביקורת סביבתית ובהגות על מקום האדם ביקום. "ספישיסיזם" הוא מושג חברתי-מוסרי מובהק, והוא אופנתי יותר בזכות הדמיון שבינו לבין מושגים חברתיים שליליים בעליל: "גזענות" ו"סקסיזם". גם "ספישיסיזם" הוא מושג שלילי ומגנה בעליל – בתוך הקהילה הקטנה שמשתמשת בו.

הטיה ודעה קדומה

אחת מההגדרות הצנועות ביותר של ספישיסיזם היא הנוסח המוקדם של סינגר: "ספישיסיזם [...] הוא דעה קדומה חיובית או הטיה לטובת האינטרסים של חברי המין הביולוגי שלך ונגד אלה של חברי מינים אחרים." סינגר הוא פילוסוף מאסכולת התועלתנות, הרואה בספישיסיזם שיקול-דעת מוסרי לקוי. כאשר לשני צדדים יש אינטרסים דומים, האינטרסים האלה ראויים למשקל מוסרי שווה: אם השכן שלי ואני קוראים לעזרה, מכבי האש צריכים להעניק לנו יחס דומה, ולא להעדיף את השכן כי הוא ממוצא אסיאתי ואני אפריקאי. העדפה כזו תיחשב כגזענית; בדומה לכך, אם פלוני נותן עדיפות לאינטרסים של אלמוני רק בגלל המין הביולוגי שלו, זהו ספישיסיזם.

ספישיסיזם כטעות פשוטה

נבחן דוגמה: העירייה שוקלת להתיר בנייה על גבעת בר. על הפרק עומדים אינטרסים של שתי קבוצות: מצד אחד חיות בר המתגוררות כעת על הגבעה, ומולן חברת הבנייה והאנשים שעתידים לגור במקום. אם בוועדה לתכנון ולבנייה יקרא מישהו "רגע, ומה עם החיות שחיות על הגבעה?" ודאי יהיה מי שיענה: "לא משנה, בני-אדם חשובים יותר!"

זוהי תשובה ספישיסיסטית, כי האינטרסים של שני הצדדים המעורבים בדבר לא נבדקו. מה בדיוק צריך כל צד? מהן האפשרויות שעומדות בפניו? עד כמה הוא עלול להיפגע מכל החלטה? ועד כמה ייפגע צד אחד או ירוויח בהשוואה לפגיעה ולרווח בצד השני? את המשיב הספישיסיסט כל זה לא מעניין: לדעתו, די בזה שבצד אחד יש אדם ובצד השני יש מינים אחרים – וכבר הדיון הוכרע.

צופה אובייקטיבי מהצד אמור לזהות כאן שגיאה אתית: השייכות למין מסוים פשוט לא רלוונטית למוסר. כמובן, חשוב לדעת אילו מינים מעורבים בקונפליקט, כדי לדעת מהם תכונותיהם והאינטרסים שלהם. אבל מה שרלוונטי למוסר זה עוצמת האינטרסים, לא הזהות הביולוגית; מה שחשוב כשהשכן שלי ואני קוראים לעזרה הוא לא המוצא האתני שלנו אלא מידת הדחיפות שבה זקוק כל אחד מאתנו לעזרה, הן בגלל תכונותיו האישיות והן עקב מצבו המיוחד. זוהי הגישה של סינגר, ויש להעיר, שפילוסופים אחרים מתייחסים לספישיסיזם באופן דומה, גם אם מתוך רקע תיאורטי שונה. אצל טום ריגאן, למשל, המושג "זכויות" מרכזי יותר מ"אינטרסים", ועל רקע זה ספישיסיזם הוא במידה רבה הנטייה לרמוס את זכויותיו של הזולת על רקע שייכותו למין ביולוגי אחר.

הספישיסיזם חוצה גבולות של מגדר ומוצא אתני

הספישיסיזם חוצה גבולות של מגדר ומוצא אתני: עבור רוב בני-האדם כיום, בכל מקום, יש חיות שכביכול אינן יצורים חיים בכלל – הן בסך הכל מוצר.

ספישיסיזם כטעות מורכבת

בדוגמה שלעיל, העיוות האתי ברור: הרי ההכרעה בדיון נעשתה מבלי לבדוק עובדות. כעת, נניח שהדיון על עתיד הגבעה יעבור לוועדה לאיכות הסביבה, בהשתתפות מומחים לרווחת בעלי-חיים. רבים יאמינו, שהפעם נבדקו ברצינות האינטרסים של תושבי הגבעה הנוכחיים. אבל מבט מקרוב יגלה, שכאשר דנים בארנבות, למשל, מתעניינים רק בסבל רב או במוות שייגרם להן בגלל הבנייה; ואילו כשדנים בקבלנים, מקדישים תשומת-לב רבה לתוכנית העסקית שלהם ונזהרים להפריע כמה שפחות לשאיפותיהם, לרווחיהם ולחירותם לעשות ככל העולה על רוחם. במילים אחרות, הדיון בוועדה ספישיסיסטי כי הוא מעמיד את האינטרסים היסודיים של הארנבות מול אינטרסים פחות מרכזיים של הקבלנים (ודאי איש בוועדה לא יציג השוואה מאוזנת, שלפיה הבנייה בגבעה היא שוות-ערך לסילוק הקבלנים מביתם והפקרתם למוות מטוח ואיטי, בהיעדר אפשרות קיום). האפליה כאן ברורה.

ספישיסיזם כמגבלה בתפיסה

אם לא די בזה, הרי שלחברי הוועדה קל לזהות ולהבין מה רוצים הקבלנים, שמסבירים את עצמם ברהיטות; זאת בשעה שעל האינטרסים של הארנבות ידוע מעט מאוד, וממילא הידע המועט בנושא נאסף על-ידי זואולוגים, שעבודתם אינה מכוונת לייצג אינטרסים או לעורר אמפתיה. כלומר, עוד בטרם הגענו לאפליה בשיפוט האתי, מתגלה חוסר איזון עמוק בעצם היכולת שלנו להבין את שני הצדדים מבחינה מוסרית.

גם הקשיים האלה עדיין לא מבטאים היטב את המציאות הספישיסיסטית. בעולם הממשי לא קיימות כמעט ועדות שמנסות ליישב קונפליקטים בין בני-אדם לבין חיות חופשיות ממין אחר. תעשיות בעלי-חיים, לעומת זאת, פועלות כל הזמן, ופה ושם מוקמות "ועדות לרווחת בעלי-חיים" שבוחנות את התעשיות. אבל בוועדות כאלה שורר חוסר איזון קיצוני אף בהשוואה לדוגמה שלעיל. בוועדות לא שוקלים אם זה צודק לכלוא חיות בצפיפות עצומה ובתנאים מלאכותיים משמימים, לבצע בהן מניפולציות גנטיות ולהרוג אותן – בעבור העדפות של טעם, אופנה קולינרית ונוחות, ורווחים של חברות מסחריות. עבור הוועדות, המציאות החקלאית הבסיסית היא נתון מובן מאליו, ואין מקום לחקור בעניין אלא רק לברר, לכל היותר, כיצד לצמצם פגיעה בחיות מבלי לערער על הנתון הזה.

אפילו ועדות לרווחת בעלי-חיים הן כמעט קוריוז. בחיי היומיום, הצרכנים הם שמהווים מעין "ועדה מתמדת". והנה, כאשר אדם אוכל חביתה בארוחת הבוקר שלו, קשה לומר שהוא מפגין "דעה קדומה שלילית נגד האינטרסים של תרנגולות". יותר מדעה קדומה, הוא מפגין חוסר דעה. הבעיה כאן אינה שהאינטרסים של התרנגולות נתפסים באופן מסולף – אלא שהם לא נתפסים כלל. מעשה הצריכה של מוצרים מן החי מובן רק לעתים רחוקות – אם בכלל – בתור מעשה בעל משמעות מוסרית. כך בנוי הספישיסיזם במובנו הנפוץ והעמוק ביותר: הקורבנות פשוט אינם נתפסים בשום הקשר מוסרי. מה שרואים זה מוצרים, לא חיות.

דמיון לתופעות אחרות

סינגר משווה ספישיסיזם לגזענות ולסקסיזם, אבל אילו התבקשנו להגדיר "גזענות", ודאי לא היינו מתמקדים בדעה קדומה כלפי אינטרסים. גזענות היא הרבה יותר מכך: היא כוללת הבחנה מתמדת בין "אנחנו" לבין "הם", נטייה לזלזל בהם, לשנוא אותם, לפחוד מהם, להפגין עיוורון לצרכים ולמצוקות שלהם. מדובר במערכת כוללת של הצדקות לפגיעה, הרגלי חשיבה ומושגים לא-מודעים על סדרי העולם. וכל זה מבטא ומחזק מציאות חיים שונה בשתי הקבוצות: זכויות-יתר וטובות הנאה מצד אחד, איסורים וכפייה בצד האחר, התנהגות יומיומית שמעניקה לנו וגוזלת מהם. ספישיסיזם דומה מאוד לגזענות בכל המאפיינים הכלליים האלה, כמו גם לכל תופעה חברתית אחרת של אפליה וניצול שיטתיים. רבים מהכותבים על הספישיסיזם ממקדים את תשומת-הלב בדמיון הזה שבין ספישיסיזם לתחומים אחרים: הם מראים שהשייכות למין ביולוגי כזה או אחר אינה מצדיקה אפליה; ובעזרת הדמיון העמוק בין סוגי אפליה וניצול שונים, הם מבקשים להרחיב את תחומי חוש הצדק והאמפתיה שלנו על מינים ביולוגיים שונים.

מה ההבדל?

דימוי המבטא את הדמיון בין ספישיסיזם לתופעות אחרות (מקור: thinkvegan): לעתים קרובות מדגישים את הדמיון מטעמים רטוריים, כדי לגייס את ההתנגדות המוכרת והמושרשת לגזענות ולסקסיזם.

הייחוד של הספישיסיזם

כשם שהביקורת על סקסיזם, למשל, אינה ניתנת למיצוי בכך שהצבענו על הדמיון בינה לבין גזענות, כך גם עצם ההצבעה על הדמיון בין ספישיסיזם לתחומים אחרים היא רק צעד ראשון במסע ארוך. במובנים מהותיים, ספישיסיזם אינו דומה לשום תופעה אחרת:

  1. ראשית כל, אי-אפשר להבין ספישיסיזם בראשית המאה ה-21 מבלי ללמוד כיצד מיליארדי חיות משמשות כיום בתור משאבים כאילו-דוממים, תחת ניצול תעשייתי, אשר כולל שליטה מוחלטת בכל תנאי החיים של החיות, לחץ עד גבול היכולת הביולוגית שלהן ועיוות מכוון של תכונותיהן התורשתיות. כמו פרקטיקות הניצול התעשייתי, כך גם הניכור הספישיסיסטי הוא חסר תקדים.
  2. בין בני-אדם לחיות ממינים אחרים קיימת בדרך-כלל הפרדה פיזית, המגיעה לשיאה עם כליאת המוני חיות במתקנים סגורים, מבודדים וממוכנים בחקלאות התעשייתית. ההפרדה תורמת ליצירת הבחנות ברורות בין "אנחנו" ל"הם", ולהתפתחות של צידוקים לפגיעה בחיות, הנשענים על הכחשה, על סילוף ועל המצאה של עובדות: קל להמציא שטויות ולהאמין בהן כשמדובר בחיות שאיננו רואים.
  3. כאשר אנחנו החזקים, שליטה בקבוצה אחרת וניצולה נראים לנו "טבעיים", בעיקר אם קל להבחין בינינו לבינם. ההבדלים בין מינים ביולוגיים שונים הם בדרך-כלל יותר מובהקים מההבדלים שבין כל שתי קבוצות אנושיות, ובכך הם מספקים לאשליית ה"טבעיות" מצע התפתחות פורה במיוחד. לכן הספישיסיזם ודאי ותיק ואוניברסלי יותר מכל אידיאולוגיה של דיכוי בני-אדם.
  4. אם הביקורת על דיכוי סקסיסטי או מעמדי נותנת מקום נכבד לחשיפת שיתוף-הפעולה של המדוכאות עם מנגנון הדיכוי, זה כמעט שלא רלוונטי לספישיסיזם. ספישיסיזם הוא עניין של כוח ישיר – כליאה, אלימות, הרג – לא של תודעה כוזבת מצד החיות, שממילא לא מסוגלות כמעט לשתף-פעולה או להתקומם. האלימות המתמדת בפועל מנציחה את הגישה התוקפנית.
  5. ההתקוממות נגד דיכוי גזעני או סקסיסטי, מדגישה בדרך-כלל את הדמיון בין כל בני-האדם – דמיון שממנו נגזר מעמד מוסרי שווה. זהו עיקרון קל מאוד להבנה. אבל כדי לזהות ספישיסיזם, צריך להבחין בין הבדלים ביולוגיים שאין להם משמעות מוסרית (ארבע רגליים או שתיים, נוצות או עור חלק, יכולת קוגניטיבית נמוכה או גבוהה לפתור בעיות...) לבין דומות ביולוגית הנושאת משמעות מוסרית (כולנו סובלים מפחד ומכאב: אנחנו, העכברים, הצפרדעים...). מסובך!
  6. קשה להעלות על הדעת ביקורת נגד סקסיזם ללא נשים המציגות את הסיפור שלהן והוגות את הרעיונות הביקורתיים, או ביקורת נגד גזענות ללא קורבנות הגזענות שמשמיעים את קולם. בספישיסיזם המצב שונה לחלוטין: הביקורת נשמעת כולה מפי בני-אדם נגד בני-אדם, והקורבנות נותרים תמיד בחוץ... ולמי קרובים יותר המבקרים, אפילו הנועזים ביותר – לבני-אדם המדכאים, או לחיות שהם נאבקים עבורן?
הפגנה נגד ציד דובים

הפגנה נגד ציד דובים (PETA) מבטאת את אחד מהמאפיינים הבעייתיים של הספישיסיזם: הדובים לא ייצגו את עצמם; לכל היותר, אלה יהיו בני-אדם המחופשים לדובים, מול בני מינם הביולוגי.

אם עלו בדעתך מקרים המערערים על הייחוד של הספישיסיזם לעומת גזענות, סקסיזם, כיבוש, דיכוי מעמדי, רצח עם, הומופוביה, גילנות וכדומה – אין ספק שהצדק איתך. הספישיסיזם הוא מערכת של רוע, הדומה למערכות רוע אחרות. אבל עדיין חשוב להכיר בכך שבתמונה הכוללת, מדובר בתופעה ייחודית – בדרכה הרעה.

ספישיסיזמים

אי-אפשר לסיים דיון בספישיסיזם מבלי להזכיר את המוזרות של הצבת המין האנושי לבדו מול כל שאר המינים יחד בחבילה אחת. ואמנם נראה שבכל תרבות אנושית יש הבדלים מהותיים ביחסם של בני-אדם למינים ביולוגיים שונים. בחברה שלנו קיים הבדל גורף למדי בין ההתייחסויות המקובלות לצפעים, לקרפיונים, לחתולי בית או לכבשים. כל המינים הללו סובלים מתופעות ספישיסיסטיות, אבל מדובר בצורות מובחנות של ספישיסיזם. ריבוי המינים והנסיבות מחייב, אולי, ללמוד "ספישיסיזמים" שונים כתופעות נפרדות.

* מכיוון שהמונח "מיננות" כבר תפוס, יש שתרגמו speciesism ל"סוגנות". אולם מונח זה אינו נכון מבחינה ביולוגית. לכן אני מעדיף את "ספישיסיזם", שלמרבה הצער שובר שיניים לדוברי עברית.

מקורות