תעשיות המזון מן החי
בישראל, כמו במקומות רבים מסביב לעולם, זוכים בעלי החיים למעמד של רכוש ולהתעלמות מזכויותיהם כיצורים תודעתיים המסוגלים לחוש סבל. יחס זה כלפי בעלי החיים מוביל לניצול אכזרי של בעלי החיים ולרמיסה מוחלטת של זכויותיהם, כל עוד הדבר מביא רווח למנצל.
חוקים בודדים קיימים בישראל שאמורים להגן על בעלי החיים, אך לא רק שחוקים אלו אינם מגינים על בעלי חיים בפועל, הם אף לא מכירים בזכותם הבסיסית של בעלי החיים לחיים ולחופש (ראו מאמר "מעמד בעלי החיים במשפט"). במקום זאת, מכירים חוקים אלה באינטרס הכלכלי של התעשיינים וב"זכותם" להשתמש בבעלי החיים ולהתעלל בהם כדי להפיק מהם רווח כלכלי.
יחס זה לבעלי החיים מקבל את צורתו הקיצונית והנוראית ביותר בתעשיות המזון מהחי. מאחר שאין כל איסור על פגיעה בבעלי חיים למטרות רווח, בעלי החיים בתעשיות המזון מהחי נפגעים בצורה שיטתית ואכזרית להחריד. בתעשיית הבשר נרצחים בישראל כ-350,000,000 בעלי-חיים מדי שנה. בתעשיית הביצים מחשמלים למוות כ-7,500 אפרוחים זכרים מדי יום ומיליוני תרנגולות מוחזקות מדי שנה בכלובים צפופים. בתעשיית החלב כלואות מאות אלפי פרות בכל רגע נתון ברפתות בישראל, שם הן עוברות ניצול יומיומי וכעבור 3-6 שנים נשלחות הפרות לשחיטה.
חשוב לציין שהכסף הוא המניע של התעשייה, ולכן בכל קנייה של בשר, ביצים או חלב אנו גורמים לרצח אכזרי של בעלי חיים. זו אחריותנו כצרכנים לשים קץ לתעשיות המוות הללו, כי הכסף שלנו הוא שמקיים את הרצח הזה, ובידינו הבחירה שלא לתרום לעסקים אכזריים אלה.
"נקטו עמדה. הניטראליות מסייעת לעולם לנוגש ולא לקרבן. הדממה מעודדת לעולם את המענה ולא את המעונה."