אין לעשות שימוש או להפיץ בצורה המנוגדת לחוק או לתקנות עירוניות כל חומר המקושר לעמותת שב"י
הפצת המידע: אנו רואים חשיבות רבה בהפצת מידע, על גווניו השונים, העוסק בפגיעה בבעלי-חיים והפעילות המקומית והעולמית לשחרורם. איננו שומרים על זכויות יוצרים ומעודדים אתכם לשאוב השראה ולהשתמש בחומרי האתר בחופשיות על מנת לקדם את שחרור בעלי החיים. אל תהיו צופים בלבד! השתתפו בעיצוב האתר ושלחו אלינו קישורים מעניינים, מאמרים, סרטים, תמונות, קריקטורות, שירים, עבודות אמנות ומידע על פעילויות ואירועים. פרסמו אותנו - הפיצו באנרים הזמינו חומרי דפוס הזמינו הרצאות
להורדת הסרטון לחצו קליק ימני על הקישור הבא גארי יורופסקי - ההרצאה שמשנה את העולם ובחרו באופצית save link as או save target as או בעברית "שמור יעד בשם".
מאת: ג'וש ליברטי. פורסם לראשונה ב:
"ראיתי אתמול הרצאה ששינתה את החיים שלי", "זו ההרצאה הכי חשובה שתראו", "היי, אני טבעוני חדש, ראיתי אתמול את ההרצאה של גארי יורופסקי". אלו הם מתי מעט מהמשפטים הנשמעים לאחרונה בפורומים על צמחונות וטבעונות. על ההרצאה שעוררה סערה.
בישראל, כמו במקומות רבים מסביב לעולם, זוכים בעלי החיים למעמד של רכוש ולהתעלמות מזכויותיהם כיצורים תודעתיים המסוגלים לחוש סבל. יחס זה מוביל לניצול אכזרי ולרמיסה מוחלטת של זכויותיהם, כל עוד הדבר מביא רווח למנצל.
חוקים בודדים קיימים בישראל שאמורים להגן על בעלי החיים, אך לא רק שחוקים אלו אינם מגינים עליהם בפועל, הם אף לא מכירים בזכותם הבסיסית לחיים ולחופש (ראו מאמר "מעמד בעלי החיים במשפט"). במקום זאת, מכירים חוקים אלה באינטרס הכלכלי של התעשיינים וב"זכותם" להשתמש ולהתעלל בהם כדי להפיק מהם רווח כלכלי.
יחס זה מקבל את צורתו הקיצונית והנוראית ביותר בתעשיות המזון מהחי. מאחר שאין כל איסור על פגיעה בבעלי חיים למטרות רווח, אלו המוחזקים בתעשיות המזון מהחי נפגעים בצורה שיטתית ואכזרית להחריד. בתעשיית הבשר נרצחים בישראל כ-350,000,000 בעלי-חיים מדי שנה. בתעשיית הביצים מחשמלים למוות כ-7,500 אפרוחים זכרים מדי יום ומיליוני תרנגולות מוחזקות מדי שנה בכלובים צפופים. בתעשיית החלב כלואות מאות אלפי פרות בכל רגע נתון ברפתות בישראל, שם הן עוברות ניצול יומיומי וכעבור 3-6 שנים נשלחות הפרות לשחיטה.
חשוב לציין שהכסף הוא המניע של התעשייה, ולכן בכל קנייה של בשר, ביצים או חלב אנו גורמים לרצח אכזרי של בעלי חיים חפים מפשע. זו אחריותנו כצרכנים לשים קץ לתעשיות המוות הללו, כי הכסף שלנו הוא שמקיים את הרצח הזה, ובידינו הבחירה שלא לתרום לעסקים אכזריים אלה.
"נקטו עמדה. הניטראליות מסייעת לעולם לנוגש ולא לקרבן. הדממה מעודדת לעולם את המענה ולא את המעונה." אלי ויזל
אי שם באחד משווקי אסיה מתבונן הכלב שבתמונה מימין במבט עצוב - אל החופש. זה הדבר הקרוב ביותר לחופש שהוא יראה. הוא עתיד להימכר, להישחט, ולהיאכל.
לכל אומה יש את הרשימה שלה של חיות "חמודות" שהתעללות בהן נתפסת כמוקצית. מי שאינו נמצא ברשימה - דינו להיות חסר אונים ובן מוות. ההפרדה הזו, בין "חיות חמודות" - ובין חיות שהחברה רואה בהן מוצר צריכה - היא שרירותית ותלוית גיאוגרפיה. כאן בישראל, לא נהוג לאכול כלבים, אך עתידו של בן הבקר משמאל צופן לו גורל זהה לזה של הכלב מימין.
כשנחשפים מראות של התעללות בכלב או חתול לעינינו, אנחנו מגיבים בזעם ובתדהמה: "איך אדם יכול להתעלל כך ולהרוג יצור מסכן? כמה רע צריך להיות אדם כדי למנוע מיצור חסר אונים כמו חתול או כלב זכות בסיסית לחיים חופשיים ונטולי כאב?" במבט ענייני, אין מנוס מלשאול את השאלה: מה ההבדל בין חתול, כלב, פרה, תרנגולת, סוס או כל חיה אחרת במשקים המתועשים? האם לתרנגולת מערכת חישה שונה אשר גורמת לכך שתסבול פחות מחתול? האם עגל שואף פחות מכלב לחיות חופשי יחד עם בני מינו, ולהיות עם אמא שלו?
הם "החברים הכי טובים" שלנו - וגם מרכיב בארוחת הצהריים. הם מעוררים בנו השראה והשתאות - אך בו בעת, מבחינות רבות, יחסנו אליהם הוא נטול כבוד לחלוטין. מערכת היחסים שלנו עם כל מי שאינו בן אנוש רצופה סתירות שלחלקן איננו ערים כלל. מהם הכללים לפיהם אנחנו קובעים את יחסנו לבעלי חיים? היכן ניתן למצוא בהם עקביות, הגיון - ואף הגינות, והיכן - אם בכלל - אנו חוטאים חטא מוסרי?
רבים מקוראי שורות אלו יעידו על עצמם שהם אוהבים בעלי חיים. כתבה עיתונאית אודות התעללות בכלב ע"י נערי כת השטן תעורר בכולנו סלידה - ובחלקנו אף תחושת זעם וזעזוע. ברור לנו שאותו כלב הוא יצור חי בעל צרכים פיזיים וחברתיים-רגשיים. לתחושת הבטן האינטואיטיבית הזו חוברות עדויות מדעיות הנאספות באופן יומיומי על ידי אתולוגים, בדבר עולמם הרגשי העשיר של בעלי חיים.
בסתיו האחרון, לאחר שצפתה בסרט דוקומנטרי של Tribe of Heart בפסטיבל סרטים מקומי, אישה אינטליגנטית, רחומה ובעלת מודעות חברתית ספרה לי שהיא התחייבה בפני עצמה לא לקחת חלק יותר בהתעללות בבעלי-חיים. החל מעכשיו היא תקנה רק "בשר שמח".
משהו במילותיה, שנאמרו בהערכה כנה לעבודתי כיוצר סרטים אקטיביסט, היה מדאיג באופן מיוחד. ידעתי שהן חלק מטרנד בו הבחנתי הנבנה בקרב הצופים לאורך מספר החודשים האחרונים. אותם סרטים, שבעבר היוו השראה לרבים לשקול מחדש באופן דראסטי את השתתפותם בניצול בעלי-חיים, עכשיו מעוררים משהו חדש - התלהבות מיתרונותיו המוסריים של בשר "הומאני". התחלתי להרהר כיצד נוצר המצב הזה, ומדוע ההשלכות נראות כענן שחור מעל ראשינו.
באופן מוזר, הדבר הראשון שעלה במוחי היה ספרו של ג'ורג' אורוול משנת 1984, בו מתואר עולם עגמומי בו פקידים עלומי שם מגדירים מדי יום את משמעות המילים שבמילון בתור אמצעי לשליטה במחשבות ההמונים. "חשיבה כפולה", אמר אורוול, "משמעותה כוחו של אדם להחזיק בשתי אמונות מנוגדות בו זמנית, ולקבל את שתיהן".
פרה - ככל יונק ממין נקבה - מפיקה חלב רק לאחר המלטה. לאחר ההמלטה נלקח העגל מאמו - הזכרים ישמשו בתעשיית הבשר והנקבות בתעשיית החלב. ההפרדה בין העגל לאמו היא חוויה קשה לעגל היונק, וגם האם עשויה לבטא את מצוקתה באמצעות קריאות וגעיות במשך ימים לאחר שהוולד נלקח ממנה.
באמצעות "השבחה" הגדילו החקלאים את כמות החלב היומית הנשאבת מגופה של פרה לכ-30 ליטרים