תזונה - מאמרים

על דיאטת אטקינס

יריב גלבוע

בשנת 1972 הציג הקרדיולוג האמריקני ד"ר רוברט אטקינס, את הדיאטה שפיתח, שבה אין הגבלה על צריכת הקלוריות ומומלץ תפריט עתיר בחלבונים ובשומנים מן החי ודל בפחמימות. דיאטה זו, הידועה בשם דיאטת אטקינס, זכתה לפרסום ולתומכים רבים, והיא הידועה והמפורסמת בעולם. שניים מספריו של אטקינס נמכרו ביותר משישה עשר מיליון עותקים והוקם מרכז לדיאטה בשם "אטקינס סנטר" עם צוות רופאים שסיפקו ייעוץ דיאטטי להמוני אנשים. עשרות מיליוני אנשים בעולם ניסו את דיאטת אטקינס לפחות פעם אחת, והעסק מגלגל מאה מיליון דולר מדי שנה. במאמרי זה אראה שהמוניטין שדיאטת אטקינס שזכתה לו - בטעות יסודו.

עקרונות דיאטת אטקינס

אטקינס ראה בפחמימות את שורש הרע, וקבע שהן גורמות להשמנה ולסוכרת מבוגרים. פחמימות נמצאות במזונות כלחם, תפוחי אדמה, פסטה, מזונות המכילים סוכר, ירקות פירות, חלב, דגנים וקטניות. אטקינס טען שכאשר נספגות הפחמימות מהמעיים לדם לאחר עיכולן, עולה ריכוז הגלוקוז בדם באופן תלול וזה גורם להפרשת אינסולין "שהופך את הכמות המיותרת לרקמה שומנית ששמה טריגליצריד, ואותה אנו נושאים על גופנו כמרכיב הכימי העיקרי של רקמת השומן". הציטוט לקוח מע' 48 בספרו המתורגם של רוברט אטקינס, "הדיאטה המהפכנית החדשה של ד"ר אטקינס", הוצאת מטר, 1998 (להבא יצוינו רק מספרי העמודים של ספר זה). כמו כן, הסביר אטקינס, עודף אינסולין עלול לגרום ל"התנגדות לאינסולין", שפירושה שתאי הגוף מגיבים פחות לאינסולין וקולטים פחות גלוקוז ממה שנחוץ לגוף, וכך נשארת רמת הסוכר בדם גבוהה, דבר הגורם להפרשת אינסולין ולהשמנה נוספות. שומנים וחלבונים שנספגים מהמעיים לדם אינם גורמים לשינוי ברמת האינסולין, ולכן הם מזונות מומלצים על-ידי אטקינס. מזונות מותרים בדיאטת אטקינס הינם מן החי כגון אומצות, נקניקיות, דגים, בשר כבש, לובסטר, חמאה וביצים. בזמן הדיאטה אסור לאכול פירות ומותרות רק מנות מוגבלות של סלטים וירקות. כדי לשמור על המשקל הרצוי לאחר שהושג, מותר לאכול כמות גבוהה יותר של פחמימות, בתנאי שלא חורגים מרמה מסוימת (ע' 27).

דיאטת אטקינס מביאה לירידה מהירה במשקל. הסיבה היא שבהיעדר פחמימות, הגוף מפרק את החלבונים ובעיקר את השומנים שבו לסוכר כדי לייצר אנרגיה, פירוק השומנים מקטין את כמות המים המוחזקת בגוף והתיאבון מדוכא עקב תוצרי הלוואי של פירוק השומנים, כך שצריכת הקלוריות יורדת במידה דרסטית. כלל ברזל שאומת באינספור מחקרים הוא שכל דיאטה המספקת מעט קלוריות תגרום להרזיה. הירידה בריכוז שומני הדם והגלוקוז ובלחץ הדם אצל אלה שאוכלים לפי דיאטת אטקינס מוסברת באיבוד המשקל. כל ירידה במשקל, אפילו מעטה, ולא משנה מאיזו דיאטה, משפרת את הפרמטרים האלה.[1]

מפירוק השומנים נוצרת בדם כמות גבוהה של "גופי קטון" (ketone bodies), תרכובות דו-פחמתיות שמדכאות את התיאבון. במצב נורמלי אין גופי קטון בדם. גופי קטון נוצרים בצום מפירוק בלתי מושלם של שומנים, או נוצרים רק בכמות מעטה אצל אנשים שנמצאים בדיאטה עם הגבלת קלוריות, שמזונם כולל פחמימות. המצב שבו נמצאת כמות גבוהה של גופי קטון בדם נקרא קטוזיס. קטוזיס מופיע אצל אנשים שמזונם כולל כמות זעומה של פחמימות - פחות מ-40 גרם (ע' 19), או באנשים עם מחלה חמורה או לאחר צום של 3 ימים. קטוזיס מפחית מאוד את תחושת הרעב, ולכן לאלה שתפריטם הוא לפי דיאטת אטקינס יש תיאבון מופחת.

אם כל כך טוב, מה רע?[2]

לפי הכתוב עד כאן נוצר הרושם שדיאטת אטקינס היא אידיאלית: פרט להימנעות מפחמימות, סוכרים וחלב ניתן לזלול בכל פה מכל סוגי הבשרים השמנים, הגבינות והביצים, ולמרות זאת לרדת במשקל ולשפר את לחץ הדם ואת פרופיל שומני הדם, למעט ריבוי גופי קטון בדם, שלא ידוע על נזק מהם. נכון, דיאטת אטקינס אומרת את ההפך הגמור ממה שקובעים איגודי תזונאים, רשויות בריאות ומומחים טבעוניים, אך עם הצלחה אי אפשר להתווכח. האומנם הצלחה?

לא כל התערבות שמורידה את משקל הגוף ומשפרת את מצב שומני הדם היא בריאה. נשים שקיבלו טיפול כימותרפי נגד סרטן השד "נהנו" מירידה במשקל ובריכוז השומנים בדם,[3] ורופאיהן לא החשיבו זאת כהטבה בבריאותן. בדומה לכך, הכמות הגבוהה של גופי קטון בדמם של האוכלים לפי דיאטת אטקינס גורמת לאיבוד התיאבון, נצרכות פחות קלוריות והאדם מורעב מבלי שירגיש בהרעבה זו, שגורמת לשיפור בפרופיל של חומרים שונים בדם. שיפור זה אינו מעיד בהכרח על הטבה במצב הבריאות, כי ישנם גורמים נוספים המשפיעים על מצב הבריאות, שדיאטת אטקינס משפיעה עליהם לרעה, כגון הקטנת ריכוז נוגדי החמצון והויטמינים בדם (שמגבירים את חמצון הכולסטרול בגוף), הקטנה דרסטית של הסיבים התזונתיים במזון והגדלת מחסני הברזל ורמות ההומוציסטאין וחומצת השתן. גורמים אלה מאיצים את קצב הסתיידות העורקים ואת הסיכון למחלת לב כלילית ולשבץ. המזון מן החי שדיאטת אטקינס עתירה בו מגביר את הסיכון לסרטנים שונים, מחלת פרקינסון, התקף אפנדיציט, אי ספיקת כליות, אבני כליה, פודגרה, אוסטאופורוזיס ועוד חולאים שיפורטו בהמשך המאמר. מחלות אלה מתפתחות לאט ולכן קשה לעמוד על הקשר שבינן לבין דיאטת אטקינס, מה גם שעדיין לא נערכו מחקרים שבדקו את ההשפעות ארוכות הטווח של דיאטת אטקינס. בהמשך המאמר יורחב על נזקים אלה ותינתנה אסמכתאות.

141 ילדים וילדות שסבלו מהתקפי כפיון מאפילפסיה (70 בנים,71 בנות), בגיל ממוצע של 5.2 שנים, הואבסו במסגרת מחקר[4] בדיאטה ליצירת קטוזיס, שלמעשה הייתה דיאטת אטקינס. בשנות העשרים התגלה שדיאטה כזו היא אמצעי אפקטיבי למניעת התקפי כפיון אפילפטי בילדים, אף שמגנון פעולתה אינו מובן. ההבדל היחיד בין הדיאטה שעברו ילדים אלה לבין דיאטת אטקינס היה שכמויות הקלוריות שנתנו לילדים חושבו כך שהן תספקנה לגדילה. הילדים לא אכלו כמויות מזון בהתאם לבחירתם, אלא דחקו בהם לאכול, כדי שלמרות איבוד התיאבון תאכלנה כמויות מספיקות ומחושבות של קלוריות לגדילת הילדים (ולכן הביטוי "הואבסו"). למעשה התחילו את המחקר 165 ילדים, אך 15% נשרו מפני שלא יכלו לעמוד בדיאטה ונשארו 141. לאחר שישה חודשים הייתה עלייה ממוצעת בדמם (ביחידות מ"ג/דצ') של 58 בכולסטרול הכללי, 50 בכולסטרול הרע LDL, והכולסטרול הטוב HDL ירד ב-7 יחידות. המסקנה: דיאטת אטקינס מזיקה לילדים, כי היא גורמת להאטת גדילתם מחוסר קלוריות (אם אינם מואבסים) ולהגברת התהליך הטרשתי בכלי הדם (אם הם מואבסים).

האם פחמימות הן בריאות?

פחמימות מזוקקות הן קמח לבן, אורז מלוטש, מוצרים הכוללים אותם כגון פסטה, ודבש וסוכרים המוספים למזונות. פחמימות שלמות הן מוצרי מאפה מקמח מלא (אבל ללא סוכר או עם מעט מאוד סוכר), דגנים מלאים, גרעינים פחמימניים (כגון כוסמת, קינואה, אמרנט), קטניות יבשות, פירות, פירות יבשים וירקות.

מחקר הבריאות של האחיות בארה"ב התחיל בשנת 1984 ונרשמו במסגרתו נתונים של 75,521 אחיות בתי חולים בגילאי 30-55 שלא היו להן מחלות כלשהן הקשורות לכלי הדם. הן מילאו שאלון על הרגלי התזונה שלהן, עישון, שתיית משקאות אלכוהוליים, תה, קפה, פעילות גופנית ונתונים נוספים שנחשבו כקשורים למצב הבריאות. כל שנתיים מולא מחדש השאלון. צריכת הדגנים המלאים והדגנים המזוקקים (ללא הכללת כמות הסוכר) חושבה לעומת מספר התקפי הלב. התברר שככל שגדלה צריכת הדגנים המלאים כן פחת מספר התקפי הלב: לאחר שנוטרלו סטטיסטית משתנים אחרים שהשפיעו על הסיכון להתקפי לב (גיל, משקל, פעילות גופנית, צריכת אלכוהול ועוד) היה הסיכון היחסי לנשים בחמישון העליון של הצריכה ביחס לנשים בחמישון התחתון 75%. במילים אחרות: צריכת דגנים מלאים מצמצמת ברבע את הסיכון להתקפי לב.[5] צריכת כמות קטנה של דגנים מלוטשים בנוסף לדגנים המלאים לא הפחיתה את התועלת שבצריכת דגנים מלאים. צריכה גבוהה של דגנים מלוטשים העלתה את הסיכון, לאחר נטרול סטטיסטי כמו קודם, רק בשלושה אחוזים. כשבדקו באותה אוכלוסייה במחקר אחר את הסיכון לשבץ נמצא שצריכת דגנים מלאים הפחיתה ל-69% את הסיכון לשבץ מסוג אוטם. בדומה, נמצא שהסיכון לסוכרת מטיפוס 2 (סוכרת מבוגרים) היה 62% אצל הצרכניות ה"כבדות" של דגנים מלאים, אך צריכה גבוהה של דגנים מזוקקים הגבירה את הסיכון ב-31%.[6] ברם, מחקר אחר לא מצא קשר בין צריכת דגנים מזוקקים לסוכרת מטיפוס 2 בגברים.[7] מחקר גדול בגברים מצא תוצאות דומות לאלה של מחקר האחיות לגבי הפחתת הסיכון לסוכרת מבוגרים מצריכת דגנים מלאים.[8] מכל זה יוצא שפחמימות שלמות הנן מזון בריא ומומלץ.

ומהן השפעותיו של הסוכר המזוקק (להבדיל מהסוכר שנמצא באופן טבעי בפירות) במחקר שבו נבדקו נתוני צריכת סוכר של 10,359 נשים וגברים בסקוטלנד (הנתונים נאספו במסגרת פרוייקט מוניקה) לא נמצא קשר משמעותי בין צריכת הסוכר המזוקק לסיכון להתקפי לב.[9] לפי נתונים ממחקר גדול אחר לא נמצא קשר סטטיסטי חזק בין צריכת סוכרים לבין הסיכון לסוכרת מבוגרים ולמשקל הגוף אצל נשים.[10] יש לציין שסוכר מזוקק נצרך בשכיחות גבוהה יחד עם פחמימות מזוקקות ועם שומנים מוקשים, במוצרים כמו עוגיות, עוגות, ופלים וחטיפים, ולכן אפילו אם אין ראיות מחקריות חותכות בדבר נזקיו עדיף להימנע ממנו, מה גם שהוא מעלה את המשקל ופועל לרעה על השיניים ועל הסידן בגוף.

עיקר התפריט במספר דיאטות הרזיה ידועות היטב (Kempner, Pritikin, Ornish, McDougal) מבוסס על פחמימות. המשתתפים בדיאטות אלה מרזים, בניגוד לטענתו של אטקינס שתפריט עשיר בפחמימות יגרום רק השמנה. טענותיו של אטקינס על תפקיד הפחמימות בהשמנה סותרות את מה שקורה בפועל.

מפירוט המחקרים עד כאן אנו רואים כמה טעה אטקינס בדבריו על הנזק מפחמימות שלמות. גם פחמימות מזוקקות וסוכר מעובד רחוקים מלהוות גורמי הסיכון הראשיים לסוכרת מבוגרים ולמחלת לב כלילית, כפי שטען אטקינס (אך כאמור לעיל רצוי להימנע מהם או לפחות להקטין את צריכתם).

מזונות מן החי ובריאות

דיאטת אטקינס מבוססת ברובה הגדול על מזונות מן החי (למעט חלב, אך לרבות גבינות ושמנת). מספר מחקרים מקיפים וידועים, שפורסמו בכתבי עת רפואיים, מצאו שככל שעולה צריכת המזון מן החי כך עולה הסיכון למחלות שונות. להלן פירוט המחקרים:

1. מחקר הצמחונים של אוקספורד, בקרב 6500 בני אדם, העריך שהסיכון למוות של צמחונים מהתקף לב נמוך ב-24% מזה של אוכלי בשר, והסיכון של טבעונים הוא 53%. מעקב של 12 שנים הראה שבפועל הייתה התמותה המתוקננת (לאחר עיבוד סטטיסטי של גורמי סיכון כגיל, עישון ועוד) אצל הצמחונים נמוכה ב-28% מאשר אצל אוכלי בשר.[11] מספר התקפי האפנדיציט של הצמחונים עמד על חצי מזה של אוכלי הבשר.

2. פרופ' קולין קמפבל ניהל שני מחקרים גדולים בסין, ומצא שאפילו תוספות קטנות של מזונות מן החי למזון שרובו הגדול צמחי גורמות לעלייה משמעותית הן ברמת הכולסטרול בדם והן לסיכון למחלות כרוניות ניווניות (סוכרת מבוגרים, מחלת לב כלילית וכלי דם, שבץ, סרטן).[12]

3. במחקר האדוונטיסטים של היום השביעי, קהילה שחיה בארה"ב שחציה צמחונית וחציה לא, שנערך בשנות השבעים בקרב כ- 31,000 בני אדם, התברר שהסיכון של צמחונים ללקות בסרטן הוא חצי משל אוכלי בשר.[13]

4. קהילת העבריים השחורים, שכולם טבעונים, נהנים מרמה נמוכה להפליא של בעיות-לב, סרטן והשמנה. ד"ר דוד סלרס וחוקרים מאוניברסיטת ונדרבילט וממכללת מהרי לרפואה אישרו זאת במחקר שנערך בקרב 223 מחברי הקהילה בישראל ועליו ניתן לקרוא באתר של אוניברסיטת ונדרבילט: www.vanderbilt.edu/News/news/mar98/nr5.html. ממצאי המחקר הוצגו בפגישה השנתית של האגודה לרפואה התנהגותית בניו-אורלינס ב-27.3.98 על-ידי ד"ר דוד סלרס, שאמר שבכל היבטי הבריאות קהילת העבריים השחורים מנצחת בגדול, בזמן ששחורים אפריקניים "רגילים" סובלים ממוות מהתקפי לב בשיעור של 50% יותר משאר האוכלוסייה.

5. במחקר אקראי סמוי השתתפו 406 משתתפים, ששינו את הדיאטה לשישה שבועות לאחר 24-48 שעות מהרגע שעברו התקף לב חריף. הם עברו לדיאטה צמחונית וכתוצאה מכך הייתה להם ירידה של 34.5% באירועי לב חוזרים ביחס לקבוצת הביקורת, שלא שינתה את תפריטה, כולל התקפי אוטם בלתי חריפים (17 לעומת 25), התקפי לב שגרמו למוות לאחר שעות עד ימים ספורים (8 לעומת 12) והתקפי לב חריפים שגרמו למיתה מיידית (4 לעומת 7).[14] סיבוכים כתעוקת לב, שינוי באק"ג לאחר מאמץ והגדלת חדר הלב התחתון השמאלי ירדו באופן משמעותי בקבוצה שעברה לדיאטה צמחונית ביחס לזו שהמשיכה בדיאטה רגילה. לאחר שנה של מעקב היו רק 50 אירועי לב בקבוצת הדיאטה הצמחונית לעומת 82 בקבוצה השנייה.[15]

6. סקירה מקיפה על תזונה צמחית[16] פירטה שלל יתרונות שלה. להלן חלק מתקציר המאמר: חלבון מפולי סויה, קטניות, אגוזים וסיבים מסיסים מפחיתים את רמת הכולסטרול הכללי במידה משמעותית, וכן את רמת הכולסטרול הרע (LDL) והטריגליצרידים. דיאטות עשירות בסיבים ובפחמימות מורכבות ונמוכות בשומן משפרות את בקרת ריכוז הסוכר בדם, מפחיתות את צריכת האינסולין ומסייעות באיזון המשקל אצל חולי סוכרת. יחס הפוך דווח בין צריכת אגוזים, פירות, ירקות וסיבים תזונתיים לבין הסיכון למחלת לב כלילית. לחולי לב שעברו לתזונה צמחית ושינו את סגנון החיים הייתה הפחתה בתדירות, במשך ובחומרה של התקפי תעוקת לב וכן נסיגה של הטרשת בעורקים הכליליים והולכת דם משופרת בהם. הוברר קשר הפוך בין צריכת פירות וירקות לבין שבץ. צריכת פירות וירקות, במיוחד תרד וכרוב עלים (collard green), הביאה לירידה בסיכון לניוון העין מפאת גיל. ישנו קשר הפוך בין צריכת סיבים תזונתיים לשכיחות סרטן המעי הגס, סרטן השד וכן דלקת הסעיף של המעי הגס ואבני מרה. סיכון מופחת לסרטן השד קושר לצריכה גבוהה של מוצרים מפולי סויה.

מהתורה האטקינסית משתמע, למשל, שפירות הם מזון משמין ומסוכן, שאסור לאכול ממנו הרבה. הפירות נאים לעין האנושית, ריחם נעים והם טעימים, אך לפי אטקינס אינם מזון טבעי, כי מזון טבעי אינו יכול להיות מסוכן ומשמין. אליבא דאטקינס דווקא בשר הוא מזון טבעי, למרות שבשר המוצג באטליז הוא דוחה אסתטית, מסריח ומי שינסה לאוכלו כמו שהוא יקיא מיד. הגיוני? לא ולא. תורתו ורעיונותיו של אטקינס סותרים מחקרים רבים, גדולים ורציניים וגם את המציאות בשטח. האם כולם טעו והוא צדק?

נזקים קבועים מדיאטת אטקינס

המזונות שנצרכים בדיאטת אטקינס מכילים בעיקר שומנים וחלבונים. משני רכיבים אלה החלבונים הם היותר בעייתיים לגוף. הנזקים שעלולים להיגרם מצריכת חלבון מוגברת: אבנים בכליות ובדרכי השתן, האצת הידרדרות תפקוד הכליות אצל אנשים עם אי-ספיקת כליות (אפילו קלה), בריחת סידן מהעצמות (אוסטאופורוזיס), סוגי שונים של סרטן, פודגרה ועומס על הכבד.

1. הידרדרות תפקוד הכליות:

חלבון מאמץ ומעביד את הכבד והכליות, כי כמות עודפת של חלבון מפורקת בכבד ותוצר לוואי של הפירוק הוא שתנן, שרמה גבוהה שלו בדם מעמיסה על הכליות ומאיצה את התהליך הטרשתי בעורקים. אנשים עם אי-ספיקת כליות, אפילו קלה, מצטווים לצמצם את צריכת החלבון במזונם כדי להאט את הידרדרות תפקוד הכליות. בדיקה בקרב כמעט 1900 נשים ממשתתפות "מחקר האחיות" בארה"ב העלתה שאצל נשים בעלות תפקוד כליות לקוי במידה מתונה החמירה צריכה גבוהה של חלבון לטווח ארוך (11 שנים), ובמיוחד חלבון מן החי, את תפקוד הכליות.[17] תפקוד הכליות במחקר זה נמדד לפי קצב סילוק הקראטינין, תוצר פירוק חלבונים בגוף, מהדם. ככל שצריכת החלבון הייתה גבוהה יותר כן הדרדר התפקוד הכלייתי מהר יותר. יש לציין שבקרב נשים שספיקת כליותיהן הייתה תקינה בתחילת המחקר לא חלה ירידה תפקודית כתוצאה מצריכה גבוהה של חלבון, פרט לירידה רגילה מחמת הגיל. עוד יש להזכיר שבמחקר זה נבדק חלבון מן החי, אך לא חלבון מחלב.

תפקוד הכליות יורד בממוצע ב-25% בגיל 70 בשל המאמץ של הכליות במשך שנים ארוכות כשהן מתמודדות עם הכמויות הגדולות של שתנן שמגיע מהתזונה עתירת החלבון הנהוגה בחברה המערבית:[18] בארה"ב צריכת החלבון היומית עומדת בממוצע על 130 גרם ליום. חלבון מן החי מעלה את לחץ הדם וחלבון מן הצומח מוריד אותו, כפי שנמצא במחקר עובדי החשמל של שיקאגו.[19] לחץ דם מוגבר הוא גורם סיכון ראשי להחלשת תפקוד הכליות ולבעיות בריאות אחרות.

2. אבנים בכליות ובדרכי השתן:

בדרכי אבנים בכליות ובדרכי השתן נוצרות כאשר השתן סמיך מדי כתוצאה משתייה מעטה או מהימצאות חומרים ברמה גבוהה בדם. לרוב נוצרות האבנים בכליות. מהכליות הן לעתים נעות הלאה למובילי השתן (הצינורות המפנים את השתן מהכליות לשלפוחית השתן), לשלפוחית השתן ואף לשופכה (הצינור המזרים את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף). אצל 12%-15% מבני האדם יש פעם אחת או יותר במשך חייהם אבנים בדרכי השתן. כמעט 80% מהאבנים בכליות ובדרכי השתן נגרמות מהתרכבות פחמת או זרחת הסידן עם חומצה אוקסלית, אם שניהם נמצאים ביחד ברמה גבוהה מדי, ונקראות אבנים סידניות. ריבוי חלבונים מעלה את רמות הסידן בדם ובשתן. חלבוני הבשר בפרט מעלים את ריכוז החומצה האוקסלית בשתן בצורה תלולה אצל כשליש מהאנשים שמפתחים אבני כליה:[20] פי 2.3, ובכך מעלים מאוד את הסיכון ליצירת אבנים סידניות. חומצה אוקסלית נמצאת בכמות גבוהה במספר מזונות מן הצומח כתרד עגבניות, סלק ושזיפים, אך צריכתם אינה מעלה את הסיכון לאבני כליות: בקרב אלה שצרכו כמויות גדולות של ירקות עמד הסיכון לאבני כליות רק על 68% ביחס לאלה שצרכו מעט ירקות.[21] יש לכך סיבות שונות, כגון העובדה שירקות עשירים באשלגן ומגנזיום שמפחיתים היווצרות אבני כליות. סיבה חשובה למעבר החומצה האוקסלית לדם עקב אי פירוקה במעיים היא היעדר חיידקים שמפרקים אותה. מחקר בקרב עשרה מתנדבים בריאים בגרמניה הראה שבדיאטה "מערבית" ישנו סיכון גבוה יותר להיווצרות אבנים סידניות בכליות מאשר בדיאטה צמחונית.[22] הסיכון נמדד באמצעות מדידת הריכוז בשתן של החומר שמתגבש לאבני כליה, calcium oxalate, ונמצא שריכוזו בדיאטה צמחונית היה נמוך

ב-60% מריכוזו בדיאטה "מערבית".

3. בריחת סידן (אוסטאופורוזיס):

חלבון עודף שמתקבל במזון מפורק בכבד ויוצר שתנן וחומצה גופרתית (sulfuric acid), שגורמים להגדלת החומציות של הדם. כמו כן קושר הזרחן שבבשר את הסידן במעי וגורם להפרשתו בצואה. הגוף משחרר מהשלד סידן ומגנזיום כדי להעלות את רמת הבסיסיות של הדם והסידן מופרש בשתן.[23] ברם, לחלבונים ישנן השפעות אחרות הממתנות את הסיכון לאוסטאופורוזיס: הם מגדילים את ספיגת הסידן במעיים, מגדילים את ריכוז החומר IGF-1 בדם (פפטיד שפועל בדומה לאינסולין ובין השאר מעודד תהליכי בניית עצם) ומקטינים את הפרשת הורמון הפארתירואיד, שמווסת את רמת הסידן והזרחן בדם.

חלבונים מן החי חומציים יותר מחלבונים מן הצומח, כי הם מכילים כמות רבה יותר של גופרית. גופרית נמצאת רק בחומצות האמינו מתיונין וציסטאין, שחלבונים מן החי עשירים בהם, למשל: בביצים יש פי 4 מתיונין מאשר בתירס לאותה כמות קלוריות ובבשר בקר פי 7 מאשר באורז.

מחקר בן שבע שנים, שבו נטלו חלק 1035 נשים מעל גיל 65, הראה שתפריט שבו מרבית החלבון היה מבשר גרם לסיכון מוגבר לשבר בראש הירך פי 3.7 מאשר תפריט שרוב החלבון בו היה צמחי.[24] זאת למרות שהקבוצה שאכלה הרבה חלבון מן החי קיבלה בתפריט היומי כפליים סידן. יחד עם זאת, תפריטים דלי חלבון הגדילו אף הם את הסיכון לשברים בעצמות. מחקר אחר בדק את שכיחותם של שברי ירך בקרב נשים מעל גיל 50 ב33- ארצות שונות ביחס לצריכת החלבון מן החי ומן הצומח (כפי שדווחו על-ידי ארגון המזון והבריאות של האו"ם - FAO). נמצא מתאם גבוה בין שכיחותם של שברי ירך לבין שיעור צריכת החלבון מן החי ביחס לחלבון מן הצומח.[25]

4. סרטן:

חלבונים מעלים את הסיכון לסרטן מחקר מקיף באיטליה, שבו השתתפו 3,367 נשים לאחר גיל הפוריות, מצא שהקבוצה בעלת הצריכה הגבוהה ביותר של חלבון מן החי סבלה מסרטן השד פי 3.47 מאשר הקבוצה בעלת הצריכה הנמוכה ביותר.[26] סרטן השד הנו הסרטן הנפוץ ביותר בנשים. מחקר אחר בקרב 1,318 נשים אמריקניות מצא שחלבון מן החי (כולל ביצים וחלב) הגביר את הסיכון לסרטן בלוטות הלימפה שאינו מחלת הודג'קין פי 1.7, אך חלבון מן הצומח לא הגדיל.[27]

IGF-1 הוא כאמור לעיל פפטיד שנמצא בגוף וקשור לתהליכי גדילה. עלייה בריכוזו בדם, אפילו קטנה, מעלה את הסיכון לסרטן הערמונית, לסרטני השד והמעי הגס ולסרטנים נוספים. צריכה גבוהה של חלבונים ובפרט מחלב היא הגורם האחראי במידה הרבה יותר להעלאת ריכוז IGF-1 בדם.[28]

5. פודגרה:

(ידועה גם כשיגדון, צינית, gout) היא מצב שבו הגוף מייצר יותר מדי חומצת שתן ו/או הכליות אינן מפנות אותה ביעילות. חומצת שתן היא תוצר של פירוק תאי הגוף, של חלבונים ושל פורינים מהמזון (purines), שנמצאים בכמות גדולה בבשר ובאיברים פנימיים (כבד, לבלב, כליות, לב), אנצ'ובי, סרדינים ושמרים. היא מצטברת במפרקים וגורמת להגבלה חמורה בפעילותם. כמו כן היא מעלה את הסיכון למחלת עורקים כלילית. מזונות עשירים בחלבונים מעלים את רמת חומצת השתן. דיאטת אטקינס עשירה מאוד בחלבון מן החי: 25%-30% מהקלוריות בה באות מחלבון מן החי, בעוד שבתפריט האמריקני הרגיל רק 15%-20% מהקלוריות באות מחלבון מן הצומח ומן החי, ובדיאטה טבעונית כ-15% חלבון מן הצומח. ירקות, פירות ודגנים דלים ברובם בפורינים או חופשיים מהם. חולי פודגרה מצווים להימנע ממזונות עשירים בפורינים, לאמץ דיאטה דלת חלבונים ולהימנע מאלכוהול. זמן רב סברו שאין קשר בין התזונה להיווצרות ראשונית של פודגרה (אם כי כמובן יש לשנות את הדיאטה לאדם שכבר לקה בפודגרה). רק בשנת 2004 הוכח חד משמעית שצריכה גבוהה של בשר מעלה במידה משמעותית את הסיכון לפודגרה: במעקב שנמשך שתים-עשרה שנים בקרב 47,150 בני אדם התברר שלאנשים שצרכו בשר במידה גבוהה (בחמישון העליון) עלה הסיכון ללקות בפודגרה ב-41% ביחס לאלה שבחמישון התחתון של צריכת הבשר, ובדומה העלתה צריכה גבוהה של דגים את הסיכון ב-51%.[29] באותו מחקר התברר שחלבון ממקורות צמחיים וירקות עשירים בפורינים לא העלו את הסיכון לפודגרה.

6. קיצור תוחלת החיים:

בעיה נוספת של תפריט המכיל בשר, ובמיוחד תפריט עשיר בבשר היא, שהוא מקצר את תוחלת החיים. למסקנה זו הגיעו חוקרים בעקבות ניתוח מעמיק של שישה מחקרים מרובי משתתפים, שהשוו בין צמחונים ללא צמחונים. צריכת בשר נמוכה הוגדרה כפחות מפעם בשבוע. המאמר פורסם ב-2003.[30]

7. סרטן המעי הגס:

צריכת בשר אדום (בקר וצאן) או בשר חזיר מעלה בצורה תלולה את הסיכון לסרטן המעי הגס, אחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר: ממחקר שכלל כמעט 50,000 עובדי רפואה (ממין זכר) התברר, שהסיכון לסרטן המעי הגס עלה בקרב אלה שאכלו בשר בקר, חזיר או כבש כמנה עיקרית, פעם ביום ולפחות חמש פעמים בשבוע, פי 3.57 יותר מאלה שאכלו מזונות אלה פעם בחודש או פחות.[31] באותו מחקר התברר, שבשר אדום הוא גורם מובהק לסרטן המעי הגס, כי רכיבים אחרים במזון, פעילות גופנית, משקל הגוף, עישון וצריכת אלכוהול כמעט שלא שינו את רמת הסיכון.

8. הומוציסטאין

הוא חומר לוואי של תהליך עיבוד חלבונים בגוף. הוא מהווה גורם סיכון מובהק ובלתי תלוי במשתנים אחרים לטרשת עורקים (לא רק עורקי הלב), להתקפי לב, לשבץ, לדמנציה (שטיון) ולאלצהיימר. בנוסף לכך הוא ק?שר לסרטן המעי הגס, למומים מולדים של עוברים ולתסמונת דאון.[32] דיאטת אטקינס מעלה את רמות ההומוציסטאין.[33]

הסיכוי ללקות בפרקינסון פרופורציונלי לצריכת השומנים מן החי (אך לא שומנים אחרים),[34] ודיאטת אטקינס היא האלופה בשומנים אלה.

נשים בהיריון שמכניסות את עצמן למצב של קטוזיס, מצב מפתח בדיאטת אטקינס, גורמות לפגיעה בעובריהן: מידע מ-55,000 הריונות העלה שאצטון וקטונים אחרים גורמים לנזקים מוחיים לעוברים.[35]

אטקינס לא חסך בשבחים מהדיאטה שלו: "דיאטה שתגרום לכם להרגיש טוב; דיאטה עתירת אנרגיה; דיאטה שתעניק לכם בריאות לאורך שנים" (ע' 9). אין מחקרים שמוכיחים שדיאטת אטקינס שומרת על "בריאות לאורך שנים", וישנן ראיות שההמצב בגיוק הפוך: רק אסקימואים צורכים תזונה אטקינסית לאורך שנים, והתוצאות אכן "מרשימות": תוחלת חייהם היא הנמוכה ביותר בעולם - 30 שנה[36] והם לוקים באוסטאופורוזיס (דלדול העצמות) יותר מכל קבוצה אחרת.[37]

נזקים זמניים מדיאטת אטקינס

לכל אדם יש תגובה שונה על דיאטה, אך באופן כללי דיאטת אטקינס ו/או מצב של קטוזיס גורמים להיווצרות או להגברת תופעות שליליות רבות: עייפות, חולשה, סחרחורות, כאבי ראש, בלבול, כאבי בטן, אי שקט ועצבנות, בחילות, הקאות, בעיות שינה וריח רע מהפה.[38]

מגוון המזונות בדיאטת אטקינס מצומצם וכולל כמעט רק מזון מן החי. כתוצאה מכך חסרים רכיבים תזונתיים רבים: ויטמינים A, E, תיאמין, B6, חומצה פולית, סידן, מגנזיום, אשלגן וסיבים תזונתיים.[39] אטקינס ממליץ על תוספי מזון רבים כדי להימנע מהחוסרים. דיאטה שבה אמורים לצרוך תוספי מזון רבים כל החיים אינה יכולה להיחשב כדיאטה טובה. לשם השוואה: בדיאטות טבעוניות (אורניש, פריטקין, מקדוגל) מהווה ויטמין B12 את הרכיב היחידי שיש בעיה באספקתו, ומי שאינו מעוניין לצרוך תוספי מזון יכול לקבלו מאצות ים (נורי, למשל).

דיאטה זו גורמת להרגשה רעה ולביצועים גופניים ירודים: 17 אנשים שנהגו לעסוק בפעילות גופנית השתתפו במחקר שבו במשך שלושה שבועות לא הייתה הגבלת פחמימות במזונם ובשלושת השבועות שאחריהם כללה תזונתם הרבה חלבונים ומעט פחמימות. בתקופה השנייה היה להם קשה יותר לבצע תרגילי ספורט שונים והם דיווחו על לאות והרגשה רעה, שמהן לא סבלו בתקופה הראשונה.[40]

התפקוד הקוגניטיבי נפגם מיידית במצב של קטוזיס (שאליו מגיעים לאחר יומיים שלושה של הקפדה על דיאטת אטקינס). במחקר מבוקר, 21 נשים בעלות משקל יתר, צרכו במשך 30 ימים מזון נוזלי מועט קלוריות שהכיל אותה כמות קלוריות וחלבון. הן חולקו לשתי קבוצות מבלי שתדענה על איזו קבוצה הן נמנות. קבוצה אחת קיבלה מזון נוזלי "אטקינסי", והשנייה מזון נוזלי "רגיל". בשתי הקבוצות הייתה ירידה דומה במשקל. תשומת הלב והריכוז שנמדדו היו דומים בשתי הקבוצות יחסית לביצועים במבחן שלפני הדיאטה, אך כבר בשבוע הראשון היו לנשים שקיבלו תפריט קטוגני ביצועים פחותים במבדק קוגניטיבי בשם trail making, שבו נבדקים הסקה וגמישות מחשבתית.[41] בדיאטה הרגילה לא השתנו הביצועים.

צרכני דיאטת אטקינס סובלים מתיאבון מופחת ומבחילה עקב דיכוי התיאבון על-ידי גופי קטון, הנמצאים בדמם.

אחד מגופי הקטון הוא אצטון. האצטון הוא חומר נדיף, יוצא מהגוף דרך הריאות וגורם לריח מתקתק-חמוץ הנודף מהפה.

שומנים וחלבונים הם מזונות קשים לעיכול (במיוחד אם הם בשר), שזמן עיכולם הוא כחמש שעות, והם שוהים במעיים וגורמים להרגשת כבדות ומלאות. דיאטת אטקינס כוללת מעט מאוד ירקות, פירות וסיבים מסיסים, דבר הגורם לתנועת מעיים איטית, לצואה קשה ולעצירות. אטקינס המליץ לקחת חומרים משלשלים נגד עצירות ולהשתמש בתרסיסים מתאימים אם ריח הפה גרוע. דיאטת אטקינס אמורה להיות דיאטה לכל החיים כ"דרך חיים". האם שימוש קבוע בחומרים משלשלים הוא "דרך חיים" סבירה?

דיאטת הברזל הרע

בשר אדום (בקר וכבשים) הוא אחד מהמזונות העיקריים של דיאטת אטקינס ושל צרכני הבשר בארה"ב. מחקר ארוך טווח התבצע בקרב 38,394 עובדי רפואה החל מ-1986. חושבה בו צריכת הברזל ממקורות תזונתיים שונים לעומת שיעור התחלואה בסוכרת מבוגרים. התברר שהברזל שנמצא בבשר אדום מעלה את הסיכון לסוכרת מבוגרים.[42] לברזל ממקורות אחרים (עוף ודגים) לא נמצאה השפעה כזו.

מחקר אחר,[43] שנמשך שש שנים ובו נטלו חלק 4802 בני אדם מבוגרים, מצא שצריכה מוגברת של ברזל ממקורות של בשר העלתה את הסיכון להתקף לב פי 1.86 בחמישון העליון של הצריכה לעומת החמישון התחתון. צריכת ברזל ממקורות צמחיים לא העלתה את הסיכון.

מאגרי ברזל גבוהים בגוף (לא הברזל שנמצא בהמוגלובין אלא ברזל הקשור לחלבון בשם פריטין) מקטינים את תגובת תאי הגוף לאינסולין, גורמים להעלאת ריכוז הגלוקוז בדם, מעלים את הסיכון לסוכרת מבוגרים, להסתיידות עורקים ולמחלות לב, לסוגי סרטן אחדים ולמחלות כרוניות אחרות.[44]

בשני המחקרים האחרונים לא נבדקה רמת מאגרי הברזל בגוף אלא נבדקו שיעורי התחלואה בסוכרת או בהתקף לב לעומת שיעור הצריכה של ברזל ממקורות שונים. שיעור ספיגת הברזל ממזונות משתנה אצל בני אדם שונים, אך תמיד ספיגת הברזל ממזונות מן החי (למעט ביצים, שבהן יש מעט ברזל, וחלב, שבו מעט מאוד ברזל) גבוהה יותר מאשר שיעור ספיגתו ממקורות צמחיים. לכן רמת מאגרי הברזל גבוהה יותר אצל אוכלי בשר וכך הסיכון לסוכרת מבוגרים. ד"ר מרדכי הוכברג, תזונאי ועורך כתב העת "תזונה פלוס", קבע שהרמה האידיאלית של מאגרי הברזל בגוף צריכה להיות הגבול התחתון של הנורמה המקובלת. המסקנה משני המחקרים: הברזל של עוף ודגים אינו מזיק כמו הברזל שבבשר בקר, אך גם הברזל בעוף ובדגים מזיק, כנראה בשל העלאת מאגרי הברזל של הגוף. ברזל ממקורות צמחיים אינו מזיק. דיאטת אטקינס היא עתירת ברזל מזיק.

ביצועי דיאטת אטקינס

אדם שמבקר בסאונה מאבד בהזעה הרבה מים, אך למרות שמשקלו ירד לא ניתן להגיד שהרזה. בדיאטות קטוגניות (כולל דיאטת אטקינס) שנמשכות זמן קצר (רוב המחקרים על דיאטת אטקינס ארכו זמן קצר) מאבד הגוף 30%-50% מים ו 50%-70% שומן,[45],[46] שומר על ריכוז המים הנמוך כל עוד נמשכת הדיאטה, ומחזיר במהירות את המים כשמפסיק מצב הקטוזיס. במילים אחרות: כ-40% מהמשקל שיורד בדיאטת אטקינס לזמן קצר הוא מים (ולא רק שומן), שחוזרים במהירות לגוף עם הפסקת דיאטה זו. לאחר הפסקתה עולה המשקל במהירות בגלל החזרת המים לגוף, ועלול להיווצר הרושם, שעלייה זו נגרמה בשל מעבר לדיאטה פחות מוצלחת מדיאטת אטקינס... אם ירדת 3 ק"ג לאחר חודש בדיאטת אטקינס, יש להניח שהירידה האמיתית הייתה בשיעור 2 ק"ג. יש לציין שבדיאטות שאינן קטוגניות אין איבוד מים.

לאלה הצורכים דיאטה שגורמת להם להרגיש היטב קל יותר להתמיד בה. במחקר על דיאטת אטקינס[47] השתתפה קבוצת מתנדבים בעלי עודף משקל גבוה. כמעט חצי מהם לא הצליחו להתמיד שישה חודשים בדיאטת אטקינס ופרשו מהמחקר. אחד מהמשתתפים אושפז ואחר מת. במחקר אחר[48] זנחו 40% מהמשתתפים את הדיאטה עד שנה מיום ההתחלה. באותו מחקר התברר שבשתי הקבוצות, שאחת מהן הוזנה בדיאטת אטקינס והשנייה בדיאטה רגילה, היה אותו שיעור של ירידה במשקל לאחר שנה, אם כי לאחר שישה חודשים הייתה יותר ירידה אצל אלה שהוזנו בדיאטת אטקינס. לאחר שלושה חודשים היה שיעור הירידה בשומני הדם ובלחץ הדם דומה.. משני המחקרים האחרונים שציינתי עולה שקשה להתמיד בדיאטת אטקינס לאורך זמן, למרות שאטקינס גרס ש"אין שום קושי לאמץ את השיטה כדרך חיים" (ע' 14). ייתכן ששיעור הנטישה הגבוה בדיאטה זו הוא הסיבה לכך שטרם התפרסמו מחקרים ארוכי טווח עליה, למרות שהיא קיימת יותר מ-30 שנה כשסוכמו התוצאות לאחר שנה של דיאטת אטקינס, באותו המחקר שבמהלכו נפטר אחד המשתתפים, היה שיעור דומה של איבוד משקל,[49] כשבדיאטה האטקינסית מעט יותר, אך לאור זאת שבממוצע הופחתו רק 5.1 ק"ג בדיאטת אטקינס ניתן לחשוד שלפחות 1.5 ק"ג מהם היו מים ולא שומן.

עד היום פורסמו רק שני מחקרים אלה שארכו שנה, וכל שאר המחקרים ארכו פחות משנה. כלומר: דיאטת אטקינס אינה עדיפה בטווח של יותר מחצי שנה, מבחינת הורדת משקל, על פני דיאטות אחרות.

לסיכום

דיאטת אטקינס אינה עדיפה על פני דיאטות אחרות לא לזמן קצר ולא לזמן ארוך, ומהווה סיכון בריאותי גם לזמן קצר. מסקנה זו עולה אף בלא שציטטתי איגודי דיאטנים ורשויות רפואה שגינו את הדיאטה, לא הראיתי שהנחות היסוד שלה אינן נכונות, לא סקרתי את בריאותו של מפתח הדיאטה, רוברט אטקינס, שהיה שמן ובלתי בריא, לא הבאתי רישומים של אגודות שומרי משקל וכן הלאה. הצטמצמתי רק להוכחות וממצאים מדעיים ישירים שמראים שדיאטת אטקינס מסוכנת וביצועיה אינם עולים על ביצועי דיאטות אחרות.

  1. Dattilo AM, Kris-Etherton PM: Effects of weight reduction on blood lipids and lipoproteins: a meta-analysis. Am J Clin Nutr. 1992;56:320-8.
  2. רובו של סעיף זה נכתב לפי מאמר של ד"ר ג'ון מקדוגל מספטמבר 2003 באתר האינטרנט שלו בכתובת http://www.nealhendrickson.com/mcdougall/030900puproofpositive.htm. שם המאמר:
    Proof that the Atkins Diet Works Like Chemotherapy By Sickness-Induced Starvation.
  3. Subramaniam S: Studies on the changes in plasma lipids and lipoproteins in CMF treated breast cancer patients. Biochem Int. 1991 Aug;24(6):1015-24.
  4. Kwiterovich PO: Effect of a high-fat ketogenic diet on plasma levels of lipids, lipoproteins, and apolipoproteins in children. JAMA. 2003 Aug 20;290(7):912-20.
  5. Liu S, Stampfer MJ et al: Whole-grain consumption and risk of coronary heart disease: results from the Nurses' Health Study. Am J Clin Nutr. 1999 Sep;70(3):412-9.
  6. Liu S, Stampfer MJ et al: A prospective study of whole-grain intake and risk of type 2 diabetes mellitus in US women. Am J Public Health. 2000 Sep;90(9):1409-15.
  7. Fung TT, Hu FB et al: Whole-grain intake and the risk of type 2 diabetes: a prospective study in men. Am J Clin Nutr. 2002 Sep;76(3):535-40.
  8. Montonen J, Knekt P et al: Whole-grain and fiber intake and the incidence of type 2 diabetes. Am J Clin Nutr. 2003 Mar;77(3):622-9.
  9. Bolton-Smith C, Woodward M: Coronary heart disease: prevalence and dietary sugars in Scotland. J Epidemiol Community Health. 1994 Apr;48(2):119-22.
  10. Janket SJ, Manson JE et al: A prospective study of sugar intake and risk of type 2 diabetes in women. Diabetes Care. 2003 Apr;26(4):1008-15.
  11. Mann JI, Appleby PN et al: Dietary determinants of ischaemic heart disease in health conscious individuals. Heart 1997;78:450-455.
  12. Chen, J., I.C. Campbell, J. Li and R. Peto, (1990). Diet, lifestyle and mortality in China. A study of the characteristics of 65 Chinese counties. Oxford, UK: Joint publication of Oxford University Press, Cornell University Press and China People's Publishing House.
  13. Phillips RL: Role of lifestyle habits in risk of cancer among Seventh-day Adventists. Cancer Res 1975;35) Suppl(:3513-22.
  14. Singh RB, Rastogi SSet al: An Indian experiment with nutritional modulation in acute myocardial infarction. Am J Cardiol 1992; 69:879-85.
  15. Singh RB, Rastogi SS et al: Randomised controlled trial of cardioprotective diet in patients with recent acute myocardial infarction: results of one year follow up. Br Med J 1992; 304:1015-19.
  16. Segasothy M, Phillips PA.: Vegetarian diet: panacea for modern lifestyle diseases? QJM, 1999 Sep;92(9):531-44.
  17. Sellmeyer DE et al: The impact of protein intake on renal function decline in women with normal renal function or mild renal insufficiency. Ann Intern Med. 2003 Mar 18;138(6):460-7.
  18. Brenner BM et al: Dietary protein intake and the progressive nature of kidney disease. N Engl J Med. 1982 Sep 9; 307(11): 652-9.
  19. Stamler J et al: Eight-year blood pressure change in middle-aged men: relationship to multiple nutrients. Hypertension. 2002 May;39(5):1000-6.
  20. Nguyen QV, Kalin et al: Sensitivity to meat protein intake and hyperoxaluria in idiopathic calcium stone formers. Kidney Int. 2001 Jun;59(6):2273-81.
  21. La Vecchia C et al: Vegetable consumption and risk of chronic disease. Epidemiology. 1998 Mar;9(2):208-10.
  22. Siener R, Hesse A.: The effect of different diets on urine composition and the risk of calcium oxalate crystallisation in healthy subjects. Eur Urol. 2002 Sep;42(3):289-96.
  23. מרדכי הוכברג: צריכת חלבון ממקורות שונים והשפעתה על מסת צפיפות העצמות, "תזונה פלוס, חוברת מס' 47, מאי 2001.
  24. Sellmeyer DE et al: A high ratio of dietary animal to vegetable protein increases the rate of bone loss and the risk of fracture in postmenopausal women. Study of Osteoporotic Fractures Research Group. Am J Clin Nutr. 2001 Jan;73(1):118-22.
  25. Frassetto LA et al: Worldwide incidence of hip fracture in elderly women: relation to consumption of animal and vegetable foods. J Gerontol A Biol Sci Med Sci. 2000 Oct;55(10):M585-92.
  26. Sieri S et al: Fat and protein intake and subsequent breast cancer risk in postmenopausal women. Nutr Cancer. 2002;42(1):10-7.
  27. Zheng T et al: Diet and Nutrient Intakes and Risk of Non-Hodgkin's Lymphoma in Connecticut Women. Am J Epidemiol. 2004 Mar 1;159(5):454-66.
  28. Holmes MD et al: Dietary correlates of plasma insulin-like growth factor I and insulin-like growth factor binding protein 3 concentrations. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2002 Sep;11(9):852-61.
  29. Choi HK, Atkinson K et al: Purine-rich foods, dairy and protein intake, and the risk of gout in men. N Engl J Med. 2004 Mar 11;350(11):1093-103.
  30. Singh PN, Sabate J, Fraser GE: Does low meat consumption increase life expectancy in humans? Am J Clin Nutr. 2003 Sep;78(3 Suppl):526S-532S.
  31. Giovannucci E, Rimm EB, Stampfer MJ et al: Intake of fat, meat, and fiber in relation to risk of colon cancer in men. Cancer Res. 1994 May 1;54(9):2390-7.
  32. רשימת הסיכונים של הומוציסטאין נלקחה ממאמרו של פרופ' תאודור טולצינסקי מהדסה עין כרם: "מהפך בתזונת האדם", שפורסם במגזין "גליליאו" במאי 2004. ראו בכתובת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2917846,00.html
  33. Hays JH, DiSabatino A et al: Effect of a high saturated fat and no-starch diet on serum lipid subfractions in patients with documented atherosclerotic cardiovascular disease. Mayo Clin Proc. 2003 Nov;78(11):1331-6.
  34. Logroscino G, Marder K et al: Dietary iron, animal fats, and risk of Parkinson's disease. Mov Disord 1998;13 Suppl 1:13-6.
  35. Obesity and Fad Diets. U.S. Senate Select Committee on Nutrition and Human Needs. 12 April 1973 CIS S581-13. See also: Garland C: Diabetic ketosis. Nurs Times. 1974 May 9;70(19):710-1.
  36. 1990 Harvard Survey and the World Health Report, Fighting Disease, Fostering Development, Geneva 1996.
    כמצוטט מהאתר
    http://www.newcenturynutrition.com/public_html/webzine/archives/diet_and_immune.shtml
  37. Mazees, R: Bone Mineral Content of North Alaskan Eskimos. Journal of Clinical Nutrition, 27:916, 1974.
  38. Blackburn GL, Phillips JC, Morreale S: Physician's guide to popular low-carbohydrate weight-loss diets. Cleve Clin J Med. 2001 Sep;68(9):761, 765-6, 768-9, 773-4.
  39. Freedman MR et al: Popular diets: a scientific review. Obes Res. 2001 Mar;9 Suppl 1:1S-40S.
  40. Butki BD et al: Effects of a carbohydrate-restricted diet on affective responses to acute exercise among physically active participants. Percept Mot Skills. 2003 Apr;96(2):607-15.
  41. Wing RR, Vazquez JA, Ryan CM: Cognitive effects of ketogenic weight-reducing diets. Int J Obes Relat Metab Disord. 1995 Nov;19(11):811-6.
  42. Jiang R, Ma J, Ascherio A et al: Dietary iron intake and blood donations in relation to risk of type 2 diabetes in men: a prospective cohort study. Am J Clin Nutr. 2004 Jan;79(1):70-5.
  43. Grobbee DE, den Breeijen JH, et al: Dietary iron and risk of myocardial infarction in the Rotterdam Study. Am J Epidemiol. 1999 Mar 1;149(5):421-8.
  44. מרדכי הוכברג: "מחלות לב וכלי דם - מניעה וריפוי בדרכים טבעיות", ע' 149, הוצאת "תזונה פלוס", נס-ציונה 2003.
  45. Yang M-U, Van Itallie TB: Composition of weight loss durind short-term weight reduction. Metabolic responses of obese subjects to starvation and low-calorie ketogenic and nonketogenic diets. J Clin Invest. 1976;58:722-30.
  46. Kekwick A, Pawan GLS: Metabolic study in human obesity with isocaloric diets high in fat' protein or carbohydrate. Metabolism. 1957;6: 447-60.
  47. Samaha FF et al: Low-Carbohydrate as Compared with a Low-Fat Diet in Severe Obesity. N Engl J Med. 2003 May 22;348(21):2074-2081.
  48. Foster GD: A Randomized Trial of a Low-Carbohydrate Diet for Obesity. N Engl J Med. 2003 May 22;348(21):2082-2090.
  49. Samaha FF et al: The effects of low-carbohydrate versus conventional weight loss diets in severely obese adults: one-year follow-up of a randomized trial. Ann Intern Med. 2004 May 18;140(10):778-85.